השתלת ריאות

השתלת ריאה משמשת כטיפול במחלת ריאה סופנית, כאשר שאר אפשרויות הטיפול כבר אינן עוזרות. עיקר החולים העוברים השתלת ריאות הם חולים במחלת האמפיזמה – מחלה חסימתית הנגרמת בעיקר מעישון.

חולים אלה סובלים מקוצר נשימה כבד ועוברים מסכת טיפולים מפרכת הכוללים טיפול בחמצן. כאשר מגיעים לשלב בו כבר אי אפשר להעניק לחולים טיפול שיעזור לשפר את מצבם פונים להשתלת ריאה. סיבות נוספות לביצוע השתלת ריאות הם: COPD, פיברוזיס ריאתי ממקור לא ידוע, סיסטיק פיברוזיס ויתר לחץ דם ריאתי.

היסטוריה של השתלת ריאה

השתלת הריאה הראשונה התבצעה בשנת 1963 על ידי ג'יימס הארדי. הניתוח אמנם עבר בהצלחה, אך החולה מת כעבור 18 יום מדחיית השתל. בשנות ה-90, עם התפתחות התרופות מדכאות החיסון ושיפור הטכניקה הניתוחית, הפרוגנוזה של השתלת ריאה התקדמה באופן משמעותי, וכיום הניתוח עובר ב-90% הצלחה, ותוחלת החיים של מושתלי ריאה יכולה להגיע עד 17 שנים.

תרומת ריאה

תהליך תרומת הריאה יכול להתבצע מהמת או מהחי. תרומת איברים מנפטר מתאפשרת במצב של מוות מוחי נשימתי, ובמקרה זה משתילים ריאה שלמה. במקרים קשים ניתן אף לבצע השתלה משולבת של לב + ריאה או אפילו השתלת לב + 2 ריאות.

בתרומה מהחי ניתן לקבל אונה מהריאה. כמובן שאי אפשר להוציא ריאה שלמה לאדם חי ולכן מסתפקים בהוצאת אונה בלבד, שכמובן עדיפה מכלום. בדרך כלל הוצאת אונה לא גורמת לבעיות מיוחדות אצל תורם חי, ואם מדובר באדם צעיר ובריא הוא לא אמור להיות מושפע מהתרומה.

בדרך כלל, השתלה של ריאה אחת מבוצעת במקרים של COPD או פיברוזיס ממקור לא ידוע. השתלת שתי ריאות מבוצעת במקרים קשים יותר כמו סיסטיק פיברוזיס או יתר לחץ דם ריאתי ללא אי ספיקת לב ימין. המקרים בהם מתבצעת השתלה מלאה של לב ושתי ריאות הם בדרך כלל יתר לחץ דם ריאתי המלווה באי ספיקת לב ימין.

התאמת הריאה למושתל

כמו בכל ניתוח השתלת איברים, גם בהשתלת ריאה יש לוודא שהאיבר המושתל ראוי ומתאים להשתלה. תחילה כמובן מתבצעת בדיקת סיווג רקמות, על מנת להבטיח התאמה בין רקמת התורם לרקמת הנתרם, ולהקטין את האפשרויות לדחיה.

לאחר מכן יש לוודא שגודל הריאה הנתרמת מתאים – ריאה גדולה מדי לא תיכנס לחלל החזה וריאה קטנה מדי לא בטוח שתספיק. וכמובן שחייבים לוודא שהריאה הנתרמת היא אכן טובה, ולכן בדרך כלל לא לוקחים ריאה מאדם הסובל ממחלות ריאה כלשהן או שנפטר ממחלה ממאירה.

השתלת ריאה – מהלך הניתוח

הניתוח להשתלת ריאה יחידה מתחיל בפתיחת החזה וניתוק הריאה החולה. במהלך הוצאת הריאה יש כמובן לנתק אותה מהצינורות המחברים אותה: ורידי הריאה, עורק הריאה והברונכוס הראשי. בדרך כלל אין צורך לחבר את החולים למכונת לב ריאה ועושים זאת רק במקרים קשים.

לאחר הניתוק מחברים כמובן את הריאה מהתורם: תחילה מחברים את הברונכוסים, ולאחר מכן את כלי הדם. תהליך ההשתלה של ריאה כפולה מתבצעת באותה טכניקה, כאשר כל ריאה מושתלת בנפרד.

התאוששות מהניתוח

הימים הראשונים לאחר ההתאוששות עוברים ביחידה לטיפול נמרץ. לאחר שמצב החולים מתייצב והם מנותקים ממכונות ההנשמה, הם עוברים להמשך התאוששות במחלקה. אחד הסיכונים העיקריים של השתלת ריאה הוא זיהומים. וירוסים, חיידקים ועובשים שונים יכולים להיכנס אל הריאה (החלשה לאחר הניתוח) דרך דרכי האוויר ולגרום שם לזיהומים קשים.

כמו כן, מיד לאחר הניתוח מתחילים בטיפול בתרופות המדכאות את מערכת החיסון על מנת למנוע את דחיית השתל (ציקלוספורין).

באופן כללי, ניתוח להשתלת ריאה נחשב לניתוח לא קל, אך עם זאת סיכויי ההצלחה שלו גבוהים, ובזכות השתלת הריאה, חולים רבים הצליחו לקבל עוד מספר שנות חיים ולשפר באופן בלתי רגיל את איכות חייהם.